במשך שלושה חודשים דדי ברון ואני פיתחנו את הקונספט של הוידאו ארט להצגה, עד שהגענו לתמצות הנכון ולרעיונות המדויקים. ברגע מסויים התגנבה לנו המחשבה לעבוד עם הטקסט עצמו כדימוי ולייצר מהסימנים מעין ציור. רצינו לנווט את האווירה בהצגה לכיוון של הרוחני והנשגב, להכניס את רוח הכתיבה כעוד דמות להצגה, להשתמש בצורת האותיות שבשפה העברית כמפתח לנפשו של הכותב והדמות הראשית.

בכדי לקבל חופש מוחלט מהצורך לעבוד בתוך גבולות של פריים מקובע מראש, השתמשנו במקרן-רובוט (DIGITALSPOT-ROBE), שאיפשר לנו להפנות את הדימוי ב-270 מעלות לכל הכיוונים ע"י מחשב ששולט בו, וכך יכולנו להקרין את הוידאו כל פעם במקום שונה על הבמה. לדוגמה- אותיות שנוזלות ומכסות את כל רצפת הבמה או כוכב בודד שעובר בין שלושת קירותיה. לאחר התהליך המורכב נהנתה ההצגה מוידאו שהוא חלק אינטגראלי ממנה ומרגיש לחלוטין כחלק בלתי נפרד מהעיצוב, הכתיבה והמשמעות של ההצגה.